<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ג</h1>
<h2>דף פא.</h2>
התרומות והמעשרות אינן נוהגות מן התורה אלא בארץ ישראל, והנביאים התקינו שיהו נוהגים אף בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם, וחכמים הראשונים התקינו שיהו נוהגים אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב מפני שהם סביבות ארץ ישראל, [ארץ ישראל] האמורה בכל מקום הם הארצות שכבש אותם מלך ישראל או שופט או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל או שבט או משפחה שהלכו וכבשו לעצמם מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא ארץ ישראל כדי שינהגו בו כל המצוות, ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים ואף על פי שלא נכבשה כדי שלא תהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו, הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה וכיוצא בהם אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול היה עושה אינו כארץ ישראל לכל דבר ולא כחו"ל לכל דבר אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולכלל ארץ ישראל לא הגיעו, ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל אלא נשאר בה משבעה עממים, ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה תחילה ואחר כך כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר, והארצות שכבש דוד הם הנקראים סוריא (ע"פ רמב"ם תרומות פ"א הל' א'—ג' ע"ש). וכן תניא בספרי (סוף עקב) שאמר לו הקב"ה לדוד סמוך לפלטיא שלך לא הורשתי ואתה הולך וכובש בחוצה לארץ. סוריא יש דברים שהיא בהם כארץ ישראל ויש דברים שהיא בהם כחוצה לארץ, והקונה בה קרקע כקונה בארץ ישראל לענין תרומות ומעשרות ושביעית, [ו]הכל בסוריא מדברי סופרים (רמב"ם שם ה"ד).
<h2>דף פב.</h2>
גוי שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינו כיבוש ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא ביכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לגוי מעולם, ויש קנין לגוי בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית (רמב"ם תרומות פ"א ה"י). גרסינן בפ"ק דבכורות (י"א א' עיי"ש) אמר רבי יוחנן פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל אם נגמרה מלאכתן ביד גוי ומרחן הגוי פטורים מכלום שנאמר דגנך ולא דיגון גוי (רמב"ם שם הי"א עי' ילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל). וכתב רבינו שמשון דשמא אפילו מדרבנן פטורים בתבואה דגוי בזמן הזה הואיל ואף בתבואות ישראל אין שם חיוב מן התורה לרבנן דרבי יוסי (יבמות פ"ב ב') והא דגזרינן משום בעלי כיסין (מנחות ס"ז א') בגוי שלקח מישראל וכן כתב מורי רבינו יהודה וכן הלכה. ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבים בכל מן התורה ומפריש תרומה גדולה ונותנה לכהן ותרומת מעשר ומוכרה לכהן ומעשר ראשון והרי הוא שלו מפני שהוא אומר ללוי במעשר ולכהן בתרומת מעשר אני באתי מכח איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום, ומפני מה לא יתן תרומת מעשר לכהן כתרומה גדולה לפי שנאמר בתרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגומר, טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש ממנו תרומת מעשר אבל טבל שאתה לוקח מן הגוי אין אתה נותן לכהן תרומת מעשר שהפריש ממנו אלא מוכרה לכהן ולוקח דמיה (המשך לשון הרמב"ם שם). ודוקא לוקח מן הגוי אבל לוקח מישראל אמרינן בפרק הפועלים (ב"מ פ"ח ב') עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח ומעמידה רבינו יצחק בר רבי מרדכי כשלקח מישראל קודם מירוח כמו שיתבאר בהלכות מעשר (עשה קל"ה דף קצ"ח ג' בד"ו [הו' בב"מ פ"ח א']) אבל בלוקח מן הגוי קודם מירוח אין חשוב לוקח להפטר מאחר שאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מן המעשר (שם פ"ח א' תד"ה תבואת). אמנם בירושלמי דדמאי נחלקו אמוראי אליבא דרבי יוחנן ואליבא דרבנן אם יש קנין לגוי או אין קנין. אבל (אפילו) לפירוש רבינו יעקב (בתוס' שם) שמעמידה בלוקח אחר מירוח אבל לוקח קודם מירוח זרעך קרינא ביה אין חילוק בין ישראל לגוים.
כתב רבינו משה (תרומות פ"א הל' כ"ו) שהתרומה בזמן הזה [ו]אפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם, שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל ובזמן שהיו כל ישראל שם שנאמר כי תבואו, ביאת כולכם כמו שהיו בירושה ראשונה וכמו שהם עתידים לחזור בירושה שלישית, לא כמו שהיו בירושה שניה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן לפיכך אינה מן התורה, כענין שאנו אומרים גבי חלה פרק שני דכתובות (כ"ה א'), וכן נראה לו שהוא הדין במעשרות שאין חייבים עליהם בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה ע"כ דבריו, וראייתו נראה מדאמרינן בפסחים (מ"ד א') ובנזיר (ל"ז א') גבי קופות הנח לתרומה מתבואת ישראל בזמן הזה מדרבנן ואינו אומר קסבר משמע שסובר שכך הלכה, ועוד שנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש בפרק הערל (יבמות פ"ב א') אליבא דרבנן דר' יוסי משמע דסבירא להו שכך הלכה כדדייקינן בפרק אלו קשרים (שבת קי"ב א') מדמתרץ לה אליבא דר' יהודה הכי סבירא ליה ולר' יוחנן הויא תרומה דרבנן לרבנן והלכה כמותו לגבי ריש לקיש. וכן פוסק רבינו יצחק (יבמות פ"ב ב' תד"ה ירושה) רק שאומר שבימי עזרא היתה מן התורה.
<h2>דף פב:</h2>
כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלה קדושתם שקדושה ראשונה קדשה לשעתה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד כדאמר רבי בפרק קמא דחולין (ו' ב'—ז' א') שקידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא (ע"פ רמב"ם תרומות פ"א ה"ה) וכן אמר רבי יוחנן במדרש רות (פרשה ד' פיסקא ה') וגם רבי יהושע בן לוי אומר כן בבראשית רבה (שיטה חדשה) בפרשת ויחי. כשעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שניה העומדת לשעתה ולעתיד לבא (לשון רמב"ם שם) כדתניא בסדר עולם (פרק ל' והובא ביבמות פ"ב ב') רבי יוסי אומר והביאך ה' א-להיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה (דברים ל' ה') ירושה ראשונה ושניה יש להם ושלישית אין להם שהרי שניה לא פסקה, ואמר מר במסכת חולין בפרק קמא (ז' א') הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה כדי שיסמכו עניים עליהם בשביעית, פירוש (רש"י) להשכיר עצמם לחרוש ולזרוע וליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ורבינו הקדוש (חולין ו' ב') התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ופטרה מן המעשרות (ע"פ רמב"ם שם ועי' ראב"ד וכס"מ).
גרסינן בירושלמי דשביעית (דף ט"ו ב') משגלו נפטרו וכשעלו בימי עזרא קבלו עליהם חיוב מעשרות מאיליהם והסכים הקב"ה על ידם, פירוש היו יכולים להניח הרבה כרכים מלקדש יותר ממה שהניחום ושמא גם הכל היו יכולים להניח מלקדש אם היו רוצים ולא היו נענשים אלא קדשו קצת לחייבו בתרומה ומעשרות מן התורה (ע"פ יבמות פ"ב ב' תד"ה ירושה וסה"ת הלכות א"י דף ע"ח א'). ורבינו משה כתב (תרומות פ"א הל' כ"ו) שלא הועיל הקידוש לענין תרומות ומעשרות לחייבם מן התורה כאשר יתבאר בסוף המצוה. כתב רבינו יצחק בתשובה אחת (הובא ביבמות פ"ב ב' תד"ה ירושה) לפי דעתי אין שום חכם שיאמר שקדושה שניה היתה בזמן בית שני מדרבנן למעשרות דלא משתמיט בשום מקום בתלמוד שיאמר כן שום חכם אלא משמע בכל מקום דמן התורה נהגו תרומות ומעשרות ושביעית וביכורים וכל מצוות התלויות בארץ בזמן בית שני, וכן ישנו בירושלמי דשביעית פרק ששי (דף ל' ב') ויעשו כל הקהל השבים מן השבי וגומ' סוכות כי לא עשו סוכות מימי יהושע בן נון (נחמי' ח' י"ז) ולמה יהושע בן נון פגם הכתוב בכבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורים היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורים היו ונתחייבו, ורבי יוסי ברבי חנינא אומר מדברי תורה נתחייבו שנאמר (דברים ל' ה') אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך שתהיה מן התורה והטיבך והרבך מאבותיך מה אבותיך פטורים היו ונתחייבו אף אתם הייתם פטורים ונתחייבתם אבותיכם לא היו עליהם עול מלכות (ולא נתחייבו) ואתם אף על פי שעליכם עול מלכות נתחייבתם, אבותיכם לא נתחייבו עד לאחר כיבוש וחילוק ואתם כיון שנכנסתם נתחייבתם, אבותיכם לא נתחייבו עד אחר שקנו כולה ואתם ראשון ראשון קנה ונתחייב, רבי אליעזר אומר מאיליהם קבלו עליהם תרומות ומעשרות שנאמר (נחמי' י' א') ובכל זאת אנו כורתים אמנה וגומר פירוש זה מקרא כתוב בסוף עזרא וכתב שם בכורים וחלות תרומות ומעשרות דמשמע שכל זאת קבלו עליהם מדעתם בברית שכרתו עד כאן הירושלמי, וכתב רבינו יצחק נראה לי שבזה נחלקו דרבי יוסי ברבי חנינא אית ליה קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ומכח קדושה ראשונה היה מתחייב מן התורה ראשון ור' אליעזר סבר לה לא קדשה לעתיד לבא וגם לא הוטל עליהם לקדש אלא מאיליהם קבלו עליהם לקדש ומיהו כיון שקדשו קדוש מן התורה, וכמו שקדושה ראשונה לא היתה אלא לשעתה כך קדושה שניה לשעתה כרבנן (כרבי) [דרבי] יוסי. ובמקומות אחרות מביא בירושלמי מאיליהם קבלו לומר שתרומה בזמן הזה דרבנן כי ההיא דמסכת תרומות (דף נ"ז א') שהבאתי בהלכות הגעלה.
